סירוס כלב

סירוס כלבים בעד ונגד

סירוס כלב הינו הליך כירורגי נפוץ המבוצע במרפאות וטרינריות, שבמהלכו מסירים את אשכי הכלב, ועל ידי כך מונעים את האפשרות שלו להתרבות.

מהלך הניתוח:

1. הכלב מקבל טשטוש והרדמה מלאה, כדי למנוע כאב או אי נוחות במהלך ההליך.
2. הווטרינר מבצע חתך קטן קדמית לשק האשכים או ישירות בשק האשכים.
3. דרך החתך, מוציאים את האשכים וקושרים את כלי הדם והצינוריות המובילות אליהם.
4. האשכים מוסרים, והחתך נתפר בשכבות.
5. זמן הניתוח עצמו נע בין 20-45 דקות, תלוי בגיל הכלב, גודלו ומצבו הבריאותי.

יתרונות הסירוס

• מניעת מחלות – סירוס מפחית באופן משמעותי את הסיכון למחלות שונות כמו גידולים באשכים, בעיות בבלוטת הערמונית פתולוגיות שונות באזור הפריאנלי ומניעה של גידולים הנובעים מהשפעה הורמונלית.
• שיפור התנהגותי – במקרים רבים, סירוס מפחית התנהגויות בעייתיות כמו אגרסיביות כלפי כלבים אחרים, סימון טריטוריה בשתן, ומגמות בריחה בחיפוש אחר נקבות מיוחמות.
• תוחלת חיים ארוכה יותר – מחקרים מראים כי כלבים מסורסים נוטים לחיות חיים ארוכים יותר בממוצע.
• הטבה כלכלית – בישראל, אגרת הרישוי לכלב מסורס זולה משמעותית מזו של כלב שאינו מסורס.

חסרונות הסירוס

• סיכונים כירורגיים – כמו בכל ניתוח, ישנם סיכונים מסוימים הקשורים להרדמה ולהליך הכירורגי עצמו.
• נטייה להשמנה – לאחר סירוס ישנה ירידה במטבוליזם והכלב עלול להשמין אם לא מתאימים את התזונה והפעילות הגופנית.
• השפעה על התפתחות גופנית – סירוס מוקדם מדי (לפני התבגרות מינית) עלול להשפיע על התפתחות העצמות והמפרקים, במיוחד בכלבים מגזעים גדולים.
• סיכון מוגבר לסוגי סרטן מסוימים – מחקרים חדשים מצביעים על כך שכלבים מסורסים עשויים להיות בסיכון גבוה יותר לסוגים מסוימים של סרטן, כמו לימפומה או גידולים בעצמות (גם כאן מדובר בעיקר בגזעים גדולים).

סירוס כלב החלמה

תהליך ההחלמה לאחר ניתוח סירוס הוא בדרך כלל קצר יחסית, אך חשוב להקפיד על הנחיות הטיפול לאחר הניתוח כדי להבטיח החלמה מהירה ומוצלחת.

זמן החלמה

• 24-48 שעות ראשונות: בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, הכלב עשוי להיות ישנוני, חלש וללא תיאבון. זוהי תגובה נורמלית להרדמה ולניתוח.
• 3-5 ימים: בימים הראשונים חשוב להגביל את הפעילות הגופנית ולנטר את אזור החתך לסימני זיהום או דימום.
• 7-10 ימים: בדרך כלל, החתך מתחיל להתרפא היטב ואפשר לחזור בהדרגה לפעילות גופנית קלה. כעבור 10 ימים ניתן להסיר תפרים

טיפול מומלץ בתקופת ההחלמה

1. הגבלת פעילות – יש להגביל פעילות גופנית מאומצת למשך שבוע לאחר הניתוח.
2. למנוע ליקוק של אזור החתך – אם הכלב מנסה ללקק את החתך, ייתכן שיידרש קולר אליזבתי.
3. מעקב אחר אזור החתך – יש לבדוק מדי יום את החתך לסימני זיהום, נפיחות מוגזמת, אדמומיות או הפרשות.
4. תרופות – יש לתת לכלב את כל התרופות שנרשמו על ידי הווטרינר, כגון אנטיביוטיקה או משככי כאבים.
5. תזונה – לספק לכלב גישה קבועה למים טריים. התיאבון עשוי לחזור בהדרגה.
6. ביקורת – חשוב להגיע לביקורת אצל הווטרינר כמומלץ, בדרך כלל כשבוע לאחר הניתוח.

בדיקות דם לפני ניתוח

לפני ביצוע ניתוח סירוס, יש לבצע בדיקות דם מקיפות על פי שיקול הוטרינר המנתח כדי לוודא שהכלב בריא מספיק כדי לעבור הרדמה וניתוח.

חשיבות בדיקות הדם

• הערכת סיכונים – הבדיקות מאפשרות להעריך את הסיכונים הקשורים להרדמה ולניתוח.
• זיהוי בעיות נסתרות – כלבים רבים, במיוחד צעירים, עשויים להיראות בריאים אך יכולים לסבול מבעיות בריאות נסתרות שלא ניתן לגלות ללא בדיקות דם.
• התאמת פרוטוקול הרדמה – הממצאים מאפשרים לווטרינר להתאים את פרוטוקול ההרדמה והטיפול לצרכים הספציפיים של הכלב.

סיכונים בניתוח ואחרי הניתוח

למרות שסירוס נחשב להליך שגרתי יחסית, חשוב להיות מודעים לסיכונים הפוטנציאליים הקשורים לניתוח ולתקופה שלאחריו.

סיכונים במהלך הניתוח

1. סיבוכי הרדמה – כל הרדמה כללית כרוכה בסיכון מסוים, במיוחד בכלבים מבוגרים או כלבים עם בעיות בריאות קיימות.
2. דימום – דימום מוגבר עלול להתרחש במהלך הניתוח, במיוחד אם ישנם גורמי סיכון כמו הפרעות בקרישת הדם.
3. זיהום תוך-ניתוחי – למרות הזהירות הרבה והסביבה הסטרילית, תמיד קיים סיכון קטן לזיהום במהלך הניתוח.
4. כאב ממושך – רוב הכלבים מתאוששים מהכאב תוך ימים ספורים. כאב ממושך או חריף מצביע על בעיה.
5. שינויים התנהגותיים – תיתכן השפעה על התנהגות הכלב, אך זו בדרך כלל חיובית. במקרים נדירים, סירוס יכול להגביר חרדה או דיכאון.

מתי לפנות לווטרינר?

יש לפנות מיד לווטרינר אם מופיעים הסימנים הבאים:

• דימום משמעותי מהחתך
• חום גבוה
• אי אכילה או שתייה למשך יותר מ-24 שעות
• הקאות או שלשולים ממושכים
• נפיחות או אדמומיות מוגזמת באזור החתך
• הפרשות מוגלתיות או בעלות ריח רע מהחתך
• פתיחת התפרים
• כאב חריף או התנהגות חריגה

סירוס כלב בוגר

סירוס כלב בוגר (מעל גיל שנתיים) מציב אתגרים ושיקולים שונים מסירוס גור צעיר. עם זאת, הוא עדיין הליך בטוח ומומלץ במקרים רבים.

שיקולים מיוחדים בסירוס כלב בוגר

1. התאוששות ארוכה יותר – כלבים בוגרים עשויים להזדקק לזמן התאוששות ארוך יותר מאשר גורים צעירים.
2. סיכון מוגבר לסיבוכים – ככל שהכלב מבוגר יותר, כך גדל הסיכון לסיבוכים הקשורים להרדמה או לניתוח.
3. בדיקות מקדימות חיוניות – בדיקות דם והערכה קלינית מקיפה לפני הניתוח הן קריטיות בכלבים בוגרים.
4. השפעה התנהגותית פחותה – דפוסי התנהגות שהתבססו לאורך שנים (כמו סימון טריטוריה או אגרסיביות) עשויים להישאר גם לאחר הסירוס.

יתרונות סירוס כלב בוגר

• מניעת מחלות ערמונית – גם בגיל מבוגר, סירוס מפחית משמעותית את הסיכון למחלות של בלוטת הערמונית.
• הפחתת התנהגויות מיניות – על אף שההשפעה פחותה מאשר בכלבים צעירים, עדיין תיתכן הפחתה בהתנהגויות מיניות לא רצויות.
• הפחתת תוקפנות – אצל חלק מהכלבים, סירוס יכול להפחית תוקפנות גם בגיל מבוגר.

שינויים הורמונליים

לאחר הסירוס, רמת הטסטוסטרון יורדת משמעותית, מה שמוביל לשינויים פיזיולוגיים והתנהגותיים כמו:

• הפחתה בדחף המיני
• ירידה בסימון טריטוריה
• הפחתה בהתנהגות אגרסיבית (במיוחד כלפי כלבים זכרים אחרים)
• שינויים במטבוליזם (הפחתה בקצב חילוף החומרים)

מתי לסרס כלב? מאיזה גיל?

הגיל המתאים לסירוס כלב הוא נושא שנדון רבות בקהילה הווטרינרית. בעוד שבעבר היה מקובל לסרס כלבים בגיל מוקדם מאוד (אפילו מגיל 8 שבועות), כיום ההמלצות מבוססות על מחקרים עדכניים ומתחשבות בגזע הכלב, גודלו ומצבו הבריאותי.

המלצות גיל לסירוס בגזעים שונים

• גזעים קטנים (עד 10 ק"ג): מגיל 6-9 חודשים
• גזעים בינוניים (10-25 ק"ג): מגיל 9-12 חודשים
• גזעים גדולים וענקיים (מעל 25 ק"ג): מגיל 12-18 חודשים

שיקולים בבחירת הגיל המתאים

1. התפתחות גופנית – הטסטוסטרון חשוב להתפתחות תקינה של העצמות והמפרקים. סירוס מוקדם מדי בכלבים גדולים עלול להגביר את הסיכון לבעיות אורתופדיות.
2. התפתחות מינית – בדרך כלל, מומלץ לסרס לאחר שהכלב הגיע לבגרות מינית (בין 6-12 חודשים, תלוי בגזע).
3. התנהגות – אם הכלב כבר מציג התנהגויות בעייתיות הקשורות להורמונים (כמו תוקפנות או סימון), ייתכן שכדאי לשקול סירוס מוקדם יותר.
4. מצב בריאותי – כלבים עם בעיות בריאות מסוימות עשויים להזדקק לסירוס מוקדם או מאוחר יותר, בהתאם להמלצת הווטרינר.

מקרים מיוחדים

• כלבים מגזעים "מסוכנים" – על פי החוק בישראל, כלבים מגזעים המוגדרים כמסוכנים חייבים בסירוס עד גיל 6 חודשים.
• כלבים עם אשך טמיר – מומלץ לסרס בהקדם האפשרי, בדרך כלל בגיל 6-12 חודשים.

מה זה אשך טמיר?

אשך טמיר (קריפטורכידיזם) הוא מצב בו אחד או שני האשכים של הכלב לא ירדו לשק האשכים אלא נותרו בחלל הבטן או בתעלה האינגווינלית (המפשעתית). זהו מצב מולד הנפוץ יותר בגזעים מסוימים כמו יורקשייר טרייר, פומרניאן, שנאוצר ננסי וצ'יוואווה.

סוגי אשך טמיר

1. אשך טמיר בתעלה – האשך נתקע בתעלה האינגווינלית, בדרך מהבטן אל שק האשכים. במקרה זה, לעתים ניתן למשש את האשך באזור המפשעה.
2. אשך טמיר בחלל הבטן – האשך נותר בחלל הבטן ולא התחיל את המסע לשק האשכים. במקרה זה, לא ניתן למשש את האשך מבחוץ.

חשיבות הטיפול באשך טמיר

• סיכון לגידולים סרטניים – אשכים שלא ירדו לשק האשכים נמצאים בסיכון גבוה פי 10 להתפתחות גידולים סרטניים לעומת אשכים רגילים. הטמפרטורה הגבוהה בחלל הבטן לעומת שק האשכים מגבירה את הסיכון לניוון סרטני.
• בעיות פוריות – כלבים עם אשך טמיר יכולים להיות פוריים אם האשך השני תקין, אך זהו מצב תורשתי שעלול לעבור לצאצאים.
• סיבוכים נוספים – אשך טמיר עלול להוביל לפיתול האשך (תסביב האשך), דלקות או כאב.

ניתוח סירוס לכלב עם אשך טמיר

• מורכבות הניתוח – ניתוח סירוס לכלב עם אשך טמיר מורכב יותר מסירוס רגיל. במקרה של אשך טמיר בתעלה, נדרש חתך נוסף באזור המפשעה. במקרה של אשך טמיר בחלל הבטן, נדרשת פתיחת בטן מלאה, דומה לניתוח עיקור בכלבה.
• זמן החלמה – ההחלמה מניתוח סירוס עם אשך טמיר עשויה להיות ארוכה יותר, במיוחד במקרה של פתיחת בטן.
• גיל מומלץ לניתוח – ברוב המקרים, מומלץ לבצע את הניתוח בגיל 6 חודשים

לשאלות נוספות חששות או התלבטיות בנושא אשמח לעמוד לרשותכם.